חקירות הלכתיות בענין נתינת הנאה עקיפה  -  מאת הג"ר פנחס פרץ שליט"א
שאלה: ראובן נהג לפרוט מטבע חוץ אצל פורטי השטרות, ובהכירו את שמעון שפורט אף הוא החל שמעון ללוותו ממעותיו ומאז החל ראובן לפרוט רק אצל שמעון, כהכרת הטוב על כך, האם שייך בזה איסור ריבית?
תשובה: הנה ריבית קצוצה בודאי לא הווי כיוון שלא התנה עימו שמעון שמלווהו בתנאי שיפרוט את שטרותיו אצלו [ואף אם התנה כן יש לומר שפריטה לא ודאי חשיבי כריבית שהרי זוהי מלאכתו ועבור מלאכתו משתכר באיזה אחוזים מסכום השטרות, וצ"ע] ואמנם נראה דכיוון שהיה נוהג לפרוט השטרות במקום המזדמן לו בכל פעם ומעתה מקפיד לפרוט אך אצלו יש לדון שהוא מיטיב עם חברו תמורת הלוואתו ודבר זה הווי איסור ריבית מדרבנן שאע"פ שזה הפורט מלאכתו עביד ובשכר מלאכתו מרויח לחמו הרי ראובן זה מעקם דרכו ומשתדל לעשות פריטותיו אצלו, הנה התאמצות זו כריבית נחשבת ויש לדעת שאם פריטת הכספים נעשית בשעה שעדיין חובו של שמעון בידיו של ראובן הרי ניכר הדבר ומבורר שעושה את הפריטה תמורת ובשכר ההלוואה ואסור.
אך אם פרעו ראובן לשמעון לכאורה יש לומר שכבר אין מחויבות לסייעו ולא חשיבי הפריטה כנתינת ריבית ודמי למה שכתב הטור יורה דעה ק"ס ז' וז"ל: וצריך המלווה להזהר שלא להנות מהלווה בשום דבר כל זמן שמעותיו בידו אפילו בדבר שהיה עושה לו אם לא הלווהו והני מילי שהמלווה נהנה מהלווה בלא דעתו (של הלווה) וכו' אבל אם נהנה ממנו ברשותו – מותר בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלווהו, ובלבד שלא יהיה דבר פרהסיא וכו' הרי לנו שההיתר של המלווה להנות מהלווה והינה בתנאים דלהלן:
א. שלא יהיה כספו של המלווה בידו (וכשאין כספו של המלווה ביד שהרי כדין ריבית מאוחרת ובתנאי ההיתר של ריבית מאוחרת שלא יאמר זה בשביל החוב וכדומה).
ב. ואפילו אם כספו של המלווה עדיין בידיו של הלווה שרי באם הנאתו של המלווה היא בידיעתו של הלוווה שאם זה לא בידיעת הלווה וסומך המלווה שהלווה בודאי יסכים מפני שהלווהו אסור.
ג. אף במקום שמותר הני מילא דוקא שלא בפרהסיה ואילו בפרהסיה אסור.
ועל כן נראה שבהאי מעשה שבא לפנינו פריטת המט"ח היתה אף בשעה שכספי שמעון היו בידיו של ראובן ובזה יש לחוש לריבית אלא אם כן יאמר המלווה ללווה הפורט אצלו תודה שפרטת את שטרותיך אצלי ואני אגמול לך חסד על כך, וכדמצינו באגודה סוף איזהו נשך (קי"ב) בשם הראבי"ה (הביאו הב"ח סי' ק"ס) שאם מחזיק הלווה טובה למלווה וכגון שמדבר עליו לשלטון יאמר המלווה אף אני יחזיק לך טובה על כך ודאי באמירה זו להוכיח שהמלווה לא מקבל הנאה זו בגלל שהלווהו, אלא כדרכם של אנשים להיטיב זה עם זה והמלווה ישקול לעשות עימו טובה על כך בלא קשר להלואה (אף שאין חובה למלווה לעשות לו טובה ודי באמירתו זו).
ואם מדובר שלא יהיו מעות המלווה ביד הלווה בעת הפריטה אלא שזוכרים זה לזה את ההלוואה שהיטיב עימו וכבר שולם חובו לכאורה יש להתיר כיוון שזה דבר רגיל שאדם פודה מט"ח אצל מי שקרוב אצלו שיש לו בו אמון שיתן לו השער המיטיב ולא ירמהו. ואע"פ שהאמון בין ראובן לשמעון נוצר בעקבות ההלוואה שדרך ההלוואה הכיר בו הלווה למלווה כאיש טוב וישר ומאמין בו הנה מה שמעתה החל ראובן לפרוט אצל שמעון הוא בגלל שמאמין בו וההלוואה היתה כגילוי מילתא בעלמא ואחר שהכיר בנאמנותו רשאי לפרוט אצלו כל מעותיו על כן נראה שרשאי ראובן לפרוט אצל שמעון מעותיו ואין המילווה בידו שכבר נפרע ועוד שיכוון ראובן בדעתו שאין פורט אצלו אלא מפני שמכירו כנאמן ולא כהכרת טובה על ההלוואה שהלווהו ואמנם במקום שראובן לחוץ לפרוט שטרותיו לא יעקם דרכו אצל שמעון לפרוט דווקא אצלו וכך יוכיח שפורט אצלו מחמת הטבתו על הלוואתו, אלא יפרוט גם אצל שאר פורטי הכספים.
ומקור דין זה דמהני מחשבתו להתיר הוא מהגמ' בפסחים (כה:) שבמקום איסור הנאה אם אינו יכול להשתמט מהאיסור ומתכוון לאיסור אסור ובמקום שאינו יכול להפטר מהאיסור ולא מכוון לאיסור מותר והנה כאן אע"פ שיכול להפטר מהאיסור ע"י שילך תמיד אצל פורט אחר שהרי מכל מקום אף שמעון הפורט ראוי הוא לפרוט בלא קשר להלוואתו ושני הדין בפסחים שמיירי באיסור וכאן אינו איסור אלא רק אם פורט בגלל ההלוואה, הגע עצמיך האם בגלל שהלווהו לא יפרוט אצלו כלל ויפסיד בגלל הלוואתו? ודאי שלא ומאחר שגם בלאו הכי היה פורט אצלו שרי.

Popularity: 28% [?]