בדין אכילת מצה ושתיית ד' כוסות כשמזיקים לו – מאת הרה"ג יצחק אייזיק ויינברג שליט"א
יש לעיין איך הדין באכילה או שתייה של מצוה היכא דהאכילה מזיקתו, וכגון מי שאכילת המצות מזיקה לגופו האם יכול לקיים מצוה באכילת המצות, וכן מי שניזוק משתיית יין האם יכול לקיים מצות ד' כוסות וכן קידוש והבדלה על יין.
והנה בש"ע סי' תע"ב סעיף י' כתב מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצות ארבע כוסות, וכתב המ"ב שם "ר"ל שמצטער בשתייתו וכואב ראשו מזה ואין בכלל זה כשיפול למשכב מזה", ובשער הציון פירש את דבריו דאם יפול למשכב ע"י שתיית היין אי"ז דרך חירות, משמע דאי לאו האי טעמא דדרך חירות היה צריך לשתות את היין אף שנופל עי"ז למשכב, וגם לפי האמת צריך לשתות אפילו מצטער וכואב ראשו עי"ז, [וע"ע בשע"ת סי' תר"מ שהביא בשם פוסקים דחולה שאין בו סכנה פטור ממצות עשה, וע"ע בשו"ת חלקת יואב דגם במקום צער וטורח גדול פטור עי"ש שהאריך בזה וכדבריו מפורש בתשו' הרדב"ז סי' תתס"ז, וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"ה רי"ט שהוכיח דחולי וצער אינו פוטר ממצות עשה וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' ש"ב].
ויש לעיין בזה לפי מאי דאיתא בברכות לה: דאין מברכין על שתיית שמן זית משום דאזוקי מזיק וביאר רש"י שם דאכילה המזקת לא מיקרי אכילה, ומבואר שם דאי"ז דין פרטי בברכת הנהנין דהא אמרינן בגמ' התם דמהאי טעמא השותה שמן של תרומה אינו משלם את החומש, וחזינן דהוא דין כללי דאכילה המזקת לאו שמה אכילה וא"כ, לכאורה מי שניזוק ונחלה מאכילת המצות אינו יכול לקיים מצות מצה באכילתן דאכילה המזקת לגופו אינה אכילה, וכ"ש הוא ומה אכילה שלא כדרך דלענין ברכה חשיבא אכילה ומברכין עליה לענין איסורים לא חשיבה אכילה [כמפורש בפסחים כ"ד ע"ב, וה"ה לענין מצות התלויות באכילה כמש"כ המל"מ פ"ה מיסוה"ת וכדבריו מפורש בפסחים ל"ה ע"א המחהו וגמעו אם מצה הוא אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח וברש"י שם פירש משום דהוי שלא כדרך] אכילה המזקת דאפילו לענין ברכה לאו אכילה היא כ"ש דלענין איסורים ומצות התלויות באכילה לאו אכילה היא.
שו"ר בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' ר"ס שכבר עסק בנידון זה ממש, עי"ש שנשאל בדבר חולה שאין בו סכנה שעל פי הזהרת הרופאים אכילת המצות מזיקתו ועפ"י דין אינו חייב לאכול מצות, ורוצה להחמיר על עצמו ולאכול אם שפיר דמי או לא, ויצא המהר"ם שיק לדון דכיון דניזוק באכילתו אי"ז אכילה כלל ואינו מקיים בה מצוה, אבל סוף דבר כתב והביא כן גם בשם תוספות יוה"כ ביומא דף פ' דעד כאן לא אמרן דאכילה המזקת לאו שמה אכילה אלא בכה"ג שניזוק מיד עם אכילתו ולית ליה הנאה כלל אבל היכא דבשעת אכילה נהנה אלא שאחר זמן ניזוק שפיר הוי אכילה ויכול לקיים מצות מצה או ד' כוסות באכילה זו.
שוב העירוני לדברי השדי חמד ח"ו מערכת ברכות אות ל"ג שעמד בזה ועי"ש שהוכיח דדבר המזיק אין מברכין עליו אפילו אם אית ליה הנאה מיניה, והביא בשם אחרונים שהעושה מצוה התלוייה באכילה לא יברך ברכת הנהנין, אלא שהוא דן שם רק לענין אם מברך ברכת הנהנין אבל הא פשיטא ליה דמקיים בזה מצוה, אמנם לכאו' כשם שאי"ז אכילה לענין ברכת הנהנין ה"ה אי"ז אכילה לענין קיום מצוה התלויה באכילה.
מיהו יש לומר דאין לדמות דין אכילה דברכת הנהנין ודזר שאכל תרומה לאכילת שאר מצות ואיסורי תורה, דבכל המצות התלויות באכילה וכן באיסורי אכילה עיקר הדין (היינו המצוה או האיסור) תלוי בפעולת האכילה עצמה ובזה לא אכפת לן בכך שניזוק מאכילה זו דסו"ס מעשה אכילה יש כאן, משא"כ חיוב ברכה אינו על מעשה האכילה גרידא אלא עיקרו על ההנאה דאית ליה מהאכילה וכדאמרו בברכות (לה.) אסור לאדם שיהנה מעולם הזה בלא ברכה, וכן איסור אכילת תרומה לזרים אינו תלוי בעצם פעולת האכילה אלא במה שנוטל לעצמו הנאה מן התרומה ע"י אכילתו ומעין איסור מעילה בהקדש, ובהני אמרינן דכל שניזוק מאכילתו לא חשיבה הנאה, משא"כ בשאר איסורים ומצות התלויים במעשה האכילה גרידא ולא בהנאה דאית ליה מיניה לא אכפת לן אם ניזוק מאכילתו דסו"ס מעשה אכילה יש כאן.
נמצאנו למדים גם מי שניזוק מאכילת המצות אין זה מגרע בקיום מצות אכילת המצות דליל פסח, וכן מי שניזוק משתיית היין אעפ"כ אין זה מגרע מקיום מצות שתיית ד' כוסות, אמנם לענין ברכת הנהנים נחלקו האחרונים האם אדם יכול לברך על דבר מאכל שמזיק לו או לא.  

Popularity: 24% [?]