בדין כלי שני שדפנותיו חמים  -  מאת הרב אלחנן פרץ
[ובו נבאר דין מצקת, דבר גוש, יד נכוית]
בגינת ורדים כלל ג' סימן ט' חקר חקירה נכבדה בדין כלי שני דקיי"ל דאינו מבשל, האם יסוד התירו משום שאין המים או התבשיל שבתוכו על מקור האש כלי ראשון אלא עברו לכלי שני. או שיסוד ההיתר הוא משום שדפנות הכלי מצננות את המים ולכן דינם כמים צוננים, וכמ"ש התוס' שבת מ: ד"ה וש"מ, שכתבו דכלי שני לא מבשל משום, "שכלי ראשון מתוך שעמד על האש דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור, אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר".
ונ"מ לענין כוס ריק שחממו אותו ואח"כ עירו לתוכו מים מכלי ראשון, האם המים לכלי שני יחשבו דסו"ס אינם על מקור האש, או שמא אף שהם בכלי שני, מ"מ כיון שדופנותיו חמים הרי דינם כנמצאים בכלי ראשון. זת"ד בתוספת נופך וכתב, חוששני לו מחטאת.
ונראה דבחקירה רבתא זו תלויים מחלוקות עצומות בדברי רבותינו, ותולדות רבות יוצאות ממנה, ונפרט.
* * *
המ"ב שי"ח סקמ"ח כתב, "עיין בחיי אדם שכתב דהיכא שהיד נכוית בו לכו"ע מבשל אפילו בכלי שני", ולעומתו כתב באור לציון פרק ל' יא', דכלי שני דינו כן גם אם יד נכוית בו. וראייתו מלשון הב"י יור"ד ר"ס ק"ה שכתב, "אפילו מעלה רתיחות בכלי ראשון אינו מבשל", ומשמע שרתיחותיו של הכ"ש כמו הכ"ר ואפ"ה דינו ככלי שני.
ונראה דמחלוקת זו תלויה בספיקו של הגינת ורדים הנזכר. דאם נניח שיסוד התירו של כלי שני במה שאינו על האש, א"כ גם במקום שהיד נכוית במים, מ"מ הרי אינם על מקור החום וזה מחשיבם לכלי שני, אף שהדפנות מתחממות מאוד מן המים, וזו סברת האול"צ וסיעתו. אולם אם יסוד היתר כלי שני במה שדפנותיו קרים ומקררים את המים, כאן בכלי שני שיש בו מים שיד נכוית בהם יש לדון בזה, ומשום, דכיון שהמים חמים כל כך הרי הם מחממים את הדפנות, ואו אז אף שנצטננו המים כבר ועתה רק יד סולדת בהם, מ"מ מה ההבדל בינם לכלי ראשון, הרי מעלת כלי ראשון דפנות חמות, אף כאן דפנות הכלי נתחממו. ובשני הכלים כ"ר וכ"ש המים באותה דרגת חום מים, ולפיכך ס"ל למ"ב וסיעתו דהמים דינם ככ"ר. אמנם לפי חידוש זה גם אם אחר זמן המים אין יד נכוית בהם, מ"מ כיון היתה נכוית בהם, שוב כ"ז שיד סולדת בהם דינם ככ"ר והוא חידוש.
עוד יש לבאר בחקירה זו את מחלוקת המצקת המובא בט"ז יור"ד צ"ב סק"ל, דמהרי"ל ס"ל דמצקת דינה ככלי שני, אולם הט"ז הוכיח דמצקת דינה ככלי ראשון, וכן היא מסקנת המ"ב סימן תנ"ב סק"כ.
ועל פניו נראה דמחלוקתם בספק זה, דהמהרי"ל סובר דמאכל שנמצא בכלי אחר שאינו מקור האש, דינו ככלי שני, ולכן מצקת אף שדפנותיה חמים דינה ככלי שני. אולם הט"ז סובר דיסוד היתר כלי שני הוא דדפנותיו מקררות, ואשר על כן מצקת, הרי מתחממת היא בתוך הסיר ודפנותיה חמות, ולכן אין התכולה שבתוכה נחשבת ככלי שני, אלא ככלי ראשון לדעת הט"ז.
ואפשר שהט"ז ס"ל כשתי הצדדים בגו"ר, והיינו דמסכים הוא עם הגו"ר דאפשר שכ"ש עם דפנות חמות הוא ככ"ש, ורק במצקת שגם דפנותיה חמות, וגם האוכל לא עבר באויר אלא נכנס למצקת בתוך הסיר, לכך דינו ככלי ראשון. אולם את דברי המהרי"ל לא נוכל ליישב זולת אם נאמר כמו שאמרנו דס"ל דמקור האש קובע, ולא הדפנות. וראה חזו"א או"ח קכ"ב, דאם סר הסיר מע"ג האש לכו"ע מצקת ככלי שני, ובודאי מיירי באוכל שאין יד נכוית בו, דא"כ, הרי המצקת נהיית כלי ראשון בגלל עצם התבשיל שיד נכוית בו.
עוד תתבאר בזה המחלוקת לענין דבר גוש, כי דעת המ"ב שי"ח סקמ"ה להחמיר בזה, וכדעת המג"א כאן, וכדעת הש"ך יור"ד ק"ש סק"ז. ובאול"צ פ"ל כתב, שהם דברי הרמב"ם באופן שאין הכרח כן, ומ"מ מסקנתו שלבני ספרד א"צ לחוש לדבר גוש, וכדעת רמ"א בד"מ יור"ד סימן ק"ה, וכדעת החת"ס יור"ד סימן צ"ה.
והיה נראכ דהמחלוקת בדבר גוש הרי היא ממש ספיקו של הגו"ר. דהמ"ב וסיעתו, ס"ל דיסוד היתר כלי שני, במה שדפנותיו מקררות את המים שנכנסו בתוכו, אבל בדבר גוש, הרי הדפנות נוגעות רק בחלק החיצוני של הגוש, שאינו מתערבב כמו מים עם החלק הפנימי. אשר על כן כיון שאין מעלת דפנות לדבר גוש, אין לו גם מעלת כלי שני, [ואפשר שאף שהוא ככ"ר, מ"מ מותר ליתן תבלין עליו עליו במקום שנגע בכלי, דמ"מ אותו מקום המסויים הרי קר הוא].
אבל רמ"א וסיעתו ס"ל דכ"ש מעלתו במה שאינו על מקור החום, ולכן דבר גוש בכלי שני שאינו על מקור החום, דין כלי שני יש לו. [ואגב, הסתפקתי אם יש דין גוש גם בתוך פיו של אדם ונ"מ לעניין חמץ, שאז שני המתכת נאסרות, ומ"מ אנו סומכין להקל בזה ע"י שטיפה בצונן, וכהכרעת השע"צ סימן תנ"א סקנ"א, לעניין מצב של דיעבד]. וכמו שהמחמם את דפנות הכוס אפשר ואין זה מוריד מעלת כלי שני דאין הדפנות עיקר, אף גוש כן. הרי לנו, דאם נניח דמעלת כלי שני שמצנן את המים בדפנותיו הקרות, א"כ יש לאסור לפי זה, אם יד נכוית, וגוש, ומצקת כמו שנתבאר.
ובספר אול"צ הסיק בספקו של הגנת ורדים, דיש לחוש לחטאת למי שרוצה להקל בכלי שני שדפנותיו חמות, ומשום שפשוט הוא דמעלתו של כ"ש כל פעם בגלל שמצנן, וכלי זה שדפנותיו חמות אינו יכול לצנן. ויש להעיר, דלענין מים חמים היוצאים מברז, דעתו, שמותר לפותחם בצירוף מים קרים, וטעמו עימו, דהדוד הוא ככלי ראשון (למעלה) והצינור שהוא למטה הרי הוא ככלי שני. ויש לשאול על זה דהרי אחר זמן קצר הצינור מתחמם מאוד, ואו אז לפי מסקנת האול"צ בספיקו של הגו"ר, נהפך הכלי להיות ככלי ראשון אם דפנותיו חמים. וא"כ גם כאן יהפך הצינור לכלי ראשון בגלל שדפנותיו חמים, ומדוע היקל בזה האול"צ.
ושמעתי על מנהג של נשים, אחר שהניחו את החמין בקערת ההגשה, לוקחות את מכסה הסיר, יוצקות לתוכו מים מכ"ר, ושופכות את המים על גבי החמין שבקערה. ומנהג זה בטעות הוא לכאורה, דאם כשהדפנות חמות אין דין כ"ש, א"כ מכסה הסיר שמתמלא מים, אין הם ככלי שני, וממילא כששופכים על הקערה הרי יוצקים מים, עירוי מכ"ר על כלי שני – הקערה, וזה אסור. ואם לא נאמר כן ואין הדפנות עיקר, או אז באמת מכסה של סיר הרי הוא ומימיו כלי שני הם.
מתוך ספר חוקי חיים מאת הרב אלחנן פרץ

Popularity: 32% [?]