מאת הגר"י ינון שליט"א
הנה במשנה באבות (פ"א מ"ו) יהושע בן פרחיה אומר וכו' והוי דן את כל האדם לכף זכות.
וברמב"ם וברבינו יונה (שם) פרשו למשנה, ורבינו יונה כתב בתוך דבריו שכן כתב הרב רבי משה מימון זכרונו לברכה ולכאו' יש ביניהם קצת חילוקים.
א. בענין אדם בינוני
הנה הרמב"ם כתב וז"ל כשיהיה אדם שלא תדע בו אם צדיק הוא אם רשע ותראהו שיעשה מעשה או יאמר דבר שאם תפרשהו על דרך אחת יהיה טוב ואם תפרשהו על דרך אחרת יהיה רע קח אותו על הטוב ולא תחשוב בו רע וכו עכ"ל.
משמע שאם אדם בינוני עשה מעשה מסופק ויש צדדים לדונו לחובה ולזכות והצדדים שווים תדונו לזכות ומבואר ברמב"ם שזה רק ממדת חסידות ע"ש בסוף המשנה. אבל משמע שאם נוטה יותר לחובה תדונו לחובה.
אמנם ברבינו יונה כתב וז"ל והוי דן וכו' זה מדבר על אדם שאין יודעים בו אם הוא צדיק ואם רשע או מכירין אותו שהוא איש בינוני פעמים עושה רע ופעמים עשה טוב ואם יעשה דבר שיש לדונו לחובה ויש לדונו לזכות בשקול הדעת או אפילו לפי הנראה נוטה לכף חובה יותר אם משום צד וענין יוכל לדונו לזכות, יש לומר לטובה נתכוון וכו' עכ"ל.
מבואר בדבריו יותר מהרמב"ם שהגם שהאדם הבינוני נוטה יותר לחובה מ"מ יש לדונו לזכות וצ"ע מדוע השווה אותם רבינו יונה.
ב. בענין צדיק
והנה הרמב"ם כתב בענין אדם צדיק וז"ל; 'אבל אם יהיה האדם נודע שהוא צדיק מפורסם בפעולות הטובות ונראה לו פוֹעַל שכל עניניו מורים שהוא פוֹעַל רע ואין אדם יכול להכריעו לטוב אלא בדוחק גדול – ואפשר רחוק הוא, ראוי שתקח אותו שהוא טוב אחר שיש שום צד אפשרות להיותו טוב ואין מותר לך לחשדו ועל זה אמרו (שבת צז.) כל החושד בכשרים לוקה בגופו. עכ"ל.
מבואר שגם צדיק גמור יש לדונו לזכות אפי' אם הלמוד זכות הוא קל וקלוש מ"מ אם יש צד כלשהו לדונו לטוב יש לדון הצדיק לטובה אבל משמע שאם אין שום צד לטובה יש לדונו לחובה. ומשנתינו מדברת גם על צדיק גמור.
והמעיין ברבינו יונה ימצא דלא כתב כן וז"ל; אבל אין הדברים כן בצדיק גמור כי הצדיק אפילו במעשה שכולו רע ונוטה לכף חובה מכל עבר ידינהו לזכות, לומר כי שגגה היתה שיצא מלפני השליט וראה והביט ובקש מחילה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יט.) "אם ראית ת"ח שעבר עברה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה, שמא סלקא דעתך? אלא אימא ודאי עשה תשובה" פירוש שמא סלקא דעתך שאם הדבר אליו בשמא על כל פנים מהרהר אחריו או פירושו שמא סלקא דעתך כיון שהוא ת"ח ועד עתה לא ארע דבר תקלה על ידו על כל פנים מיד עשה תשובה הנה לך כי אין לדון לכף חובה הצדיק גמור לעולם וממנו לא הוצרך לומר והוי דן את כל האדם לכף זכות וכו' עכ"ל.
מבואר ברבינו יונה שצדיק גם אם כל הצדדים נאמרו לחובה אין לדונו לחובה ומשנתנו שאמרה והוי דן וכו' לא נאמרה אף פעם על צדיק גמור שאותו תמיד אפי' ניכרים כל מעשיו לחובה יש לדונו לזכות כי ודאי עשה תשובה, ואילו הרמב"ם אמר שרק אם יש צד לדונו לזכות דנים אותו לזכות אפי' שהלמוד זכות הוא קל לעומת הלמוד חובה אבל אם כל הצדדים נראים לחובה לרמב"ם יש לדונו לחובה וברבינו יונה משמע שגם בזה יש לדונו לזכות וצ"ע.
ג. בענין רשע
והילך לשון הרמב"ם; וכן כשיהיה רשע ויתפרסמו מעשיו ואחר כך ראינוהו שיעשה מעשה שכל ראיותיו מורות שהוא טוב ויש בו צד אפשרות רחוק לרע ראוי להשמר ממנו ושלא תאמן בו שהוא טוב אחר שיש בו אפשרות לרע וע"ז נאמר גם כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו וכו' עכ"ל.
מבואר שגם רשע גמור יש לדונו לחובה רק אם יש צד אפי' צד קל ואפשרות רחוקה, אבל אם אין שום צד לדונו לרע יש לדונו לטוב.
והילך לשון רבינו יונה שכתב אחרת; גם מן הרשע הגמור לא אמר כי אפילו מעשהו כולו טוב ואינו נראה לחוש עליו משום צד וענין יש לאדם לדונו לכף חובה ולאמר לפנים עשה ואין תוכו כברו כמו שנאמר (משלי שם) כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו וכן כתב הרב רבי משה בן מימון ז"ל וכו' עכ"ל.
הנה מבואר שגם אם מעשה שעשה כולו טוב ללא חשש משום צד יש לדון אותו לחובה כיון שהוא רשע לדעת רבינו יונה ואלו לרמב"ם משמע לדונו לזכות ועל זה אמר רבינו יונה וכן כתב הרב רבי משה בן מימון ז"ל ולכאו' דבריהם שונים זה מזה וצ"ע ומ"מ מסתבר שבכל הספקות יש להחמיר ככל ספק של תורה ובחפשי אחר כתבי ראיתי בשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג' אות רי"ח) שכתב שונה ממש"כ בפרמ"ש שבדין בינוני כתב שאם נוטה לחובה יהיה לך הדבר כספק ואל תכריעהו לחובה ואלו פה בפהמ"ש משמע לדונו לחובה.
וכן בצדיק משמע בשערי תשובה שיש לדונו לזכות גם בנוטה לחובה אבל אם כולו חובה משמע שיש לדונו לחובה ולא כמבואר בפירוש המשנה (ועיין בשע"ת עם הגהות מאור השער לגר"א ארלנגר שליט"א שהעיר בבינוני שיש חילוק בין רמב"ם לר"י ולמש"כ יש הבדל גם בצדיק וברשע ובבינוני וכן יש הבדל בין ר"י בפהמ"ש לר"י בשע"ת וצ"ע).
והנה בס' חפץ חיים (בעשין ג' ובבמ"ח שם) הביא למצוה זו, ושם יותר משמע כלשון הרמב"ם שהבאנו – שאם הוא בינוני ומסופקים בו יש לדונו לזכות, ואם הוא איש צדיק ויש צד קל לדונו לזכות יש לזכותו אפי' שרוב הצדדים לחובה.
והוסיף (בבמ"ח) שהרמב"ם מנאה בסהמ"צ (מצוה רע"ז) והגם שמלשון הרמב"ם שכתב 'שזה מדרכי החסידות' משמע שזה רק מדה ולא דין – זה מיירי באיש שאין מכירים אותו אם צדיק או רשע בזה כתב הרמב"ם שיש לדונו לזכות ממדה בעלמא ולא מדינא, ומוכח ממה שהרמב"ם מנאה בין מדות הת"ח בהלכות דעות (פ"ה ה"ז) משמע שזה למדה של תלמידי חכמים שגם מי שלא מכירים אותו דנים אותו לזכות אבל אם הוא ידוע כאיש בינוני בזה ודאי גם להרמב"ם יש לדונו לזכות מן התורה.
והוכיח הח"ח כן מלשון סהמ"צ שכתב שיתחייב שמשמע שזה חיוב על כל ישראל ולא מדה בעלמא. וכן מהלשון של המשנה באבות.
וכן ברמב"ם הל' דעות כתב והוי דן את כל האדם לכף זכות כי מיירי ממדות בעלמא אבל בסהמ"צ ובגמ' (שבועות ל.) נאמר הוי דן את חברך לכף זכות משמע שמכירו שאינו רשע ובזה ודאי חייב מה"ת לדונו לזכות.
וכשם שנדון לזכות כן הקב"ה ידינינו לזכות ויגאלנו במהרה אמן.

Popularity: 23% [?]